תרגול בהימנעות

THE PRACTICE OF SAYING NO- TO YOURESELF

לפני בערך שלושה חודשים ישבתי עם עצמי בערב והרגשתי תיסכול מכמה מעט הספקתי לעשות באותו היום.

תכננתי הרבה אבל כשהסתכלתי על עמודת הריבועים הריקים ברשימת המשימות שלי

הבנתי שהייתי מאוד לא מרוכז ובעיקר בזבזתי הרבה זמן.

איפה בזבזתי אותו ?

בטלפון.

בפייסבוק, באינסטגרם ובעיקר ביוטיוב.

יוטיוב היא הפלטפורמה הכי ממכרת בשבילי כי באמת אפשר למצוא שם ידע רלוונטי ויעיל.

משהו בתעשיית המידע הבלתי פוסקת הזאת נוגעת במקום בתוכי שרק רוצה עוד ועוד תוכן אבל גם משאירה אותי ללא יכולת לשלוט בשני הדברים היחידים שבאמת שייכים לי.

הזמן שלי.

ותשומת הלב שלי.

שני המנופים היחידים שיש לי להשפעה על החיים שלי,

הזמן שלי ותשומת הלב שלי.

אז באותו רגע של תסכול החלטתי על תקופת צינון לצורך מנוחה ובחינת מערכת היחסים שלי עם הרשתות החברתיות.

מהניסיון שלי עם עצמי בכל הקשור להתמכרויות אני יודע שהרבה יותר קל להימנע לחלוטין מאשר להצליח לשלוט בכמות הצריכה.

למשל יהיה לי הרבה יותר קל לא לעשן כלל מאשר לעשן סיגריה אחת בשבוע.

לכן לפני שלושה חודשים פצחתי בחודש בלי רשתות חברתיות, בלי פייסבוק, בלי יוטיוב, בלי אינסטגרם.

היו לי שתי מטרות:

אחת "להשיג" יותר זמן- פשוט להספיק יותר דברים.

והשנייה היא להפסיק להיכנס לרשתות כל פעם שמשעמם לי/יש לי רגע קצר בין לבין דברים.

עכשיו שאני כותב את זה אני מבין שהמטרה האמיתית הייתה להשתפר בניהול זמן ותשומת לב.

אבל זה לא פוסט על רשתות והתועלת אל מול הנזק שלהן.

זה פוסט על להפסיק לדברים.

והרשתות הן לא הדבר היחיד בחיים שלי שאני משתמש בו ללא מחשבה או שליטה עצמית.

גם קפה.

אני אוהב קפה, אני מכין קפה במאקינטה, אני אוהב קפה של בתי קפה איכותיים, אני אוהב את הריח, אני אוהב לטחון אותו בעצמי ולהשקיע בכל הפרטים הקטנים.

אבל כמו שימוש ברשתות אני חושד שהנזק שלו מתחיל לעלות על התועלת.

ולשתות שתי מאקינטות ביום עושה לי בלגן בבטן וגורם לי להרגיש חרד ועצבני.

אז החלטתי שכשהחודש רשתות יגמר אני אתחיל חודש בלי קפה.

במבט לאחור, חודש בלי קפה היה הרבה יותר אומלל מחודש בלי רשתות.

אל הרשתות בכלל לא חזרתי בסוף החודש, אבל בתום 30 יום בול חזרתי לשתות קפה.

אבל במינון, אחד ביום ולא חזק מדי.

נראה שתקופת צינון של חודש היא מה שדרושה לי בשביל לקחת חזרה את השליטה.

.....

עכשיו אני בחודש בלי מוזיקה, אני אוהב מוזיקה, אני שם מוזיקה דבר ראשון כשאני מתעורר בבוקר, כשאני מבשל, כשאני הולך.

ואני לא חושב שיש נזק במוזיקה אבל בשבילי היא עוד כלי חיצוני

להשפיע על המצב הפנימי.

וזה הנושא באמת.

כי מעולם לא היה קל יותר להשתמש בגורמים חיצוניים בשביל להשפיע על המצב הפנימי.

והנגישות האינסופית של הנאה יוצרת שתי בעיות:

1.   הנזקים של שימוש יתר.

2.   החיפוש של פתרונות חיצוניים לבעיות פנימיות.

שימוש יתר בקפה למשל יכול להתבטא בבעיות קיבה או כאבי ראש, אבל החיפוש של פתרונות חיצוניים לבעיות פנימיות יוביל אותנו במסע חיים לכיוון הלא נכון.

זאת לא אשמתנו, מאז שהיינו תינוקות תמיד פנינו החוצה כשבתוכנו היה לא נעים.

אם הרגשנו רעב, משהו חיצוני בא ונתן לנו אוכל.

אם הרגשנו בהלה, מישהו חיצוני חיבק אותנו.

זוהי ברירת המחדל עליה גדלנו, אם משהו מרגיש לא נוח בתוכי אני אחפש משהו מבחוץ בשביל לשנות את התחושה.

אתם יודעים על מה אני מדבר, על הרגע הזה שאני חושב "מה בא לי"- יש איזה סריקה פנימית למשהו שיעשה לי נעים. קפה, מוזיקה, סיגריה....

אבל בעולם המודרני, בו כמעט ואין הגבלות יותר, זוהי דווקא היכולת להגביל את עצמנו שתציל אותנו.

ואולי גם תעזור לנו להבין שאנחנו מחפשים פתרונות במקומות הלא נכונים.

היום יותר מתמיד עלינו ללמוד לשנות אי נוחות פנימית בעזרת דרכים טובות יותר, דרכים שיחזקו אותנו ולא יחלישו אותנו.

דרכים שיגרמו לנו להאמין בעצמנו וביכולת שלנו להתמודד עם אי נוחות.

כי אחרת אנחנו כל היום פשוט בורחים אל הנוחות.

אז כחלק מהמסע לקבלת שליטה על החוויה האישית שלי,

אני מתרגל הימנעות חודשית.

זה כבר הפך למשחק שלי עם עצמי,

מה אפסיק בחודש הבא?

מה אני ממש אוהב לעשות אבל בתוכי אני יודע שמזיק לי ?

אלה שאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו .

מה טוב לנו אבל מזיק לנו ?

במה אנחנו משתמשים כשלא נעים לנו?

נ.ב- בראשון לחודש הקרוב אני אחזור לשמוע מוזיקה והיריב הבא יהיה YNET.