רוחניות ריקה

הבעיה שלי עם רוחניות מודרנית

הייתה תקופה שהייתי בסביבה העוסקת הרבה ברוחניות, נושאי השיחה הקבועים כללו:

·      דרכים לשחרר את הרגש מהכלא שבנה הראש.

·      ידיעה אמיתית אל מול רצונות או תשוקות.

·      שחרור מהסבל של היומיום אל חיים מלאי אושר ונירוואנה.

עכשיו במבט לאחור, פיתוח היכולת לדבר על הרגשות שלי כמשהו אשר קורה לי או קורה בתוכי באמת הועילה לשיפור מערכות היחסים בחיי.

אבל לדעתי מעבר לפיתוח שפה רגשית (שזה ללא ספק חשוב) אין לרוחניות הניו אייג' הרבה מה להציע בכדי לתמוך בחיי היומיום של בני אדם.

הבעיה נובעת מכך שפעם לא הייתה רוחניות,

פעם היה- A SPIRITUAL PRACTICE 

אבל השילוב בין הטרנד המודרני של "מגיע לי לחוות הכול בחיים" למורים רוחניים מבטיחי ההבטחות העדיף לזנוח את ה- PRACTICE

ולהישאר עם SPIRITUAL.

העולם המודרני מלא סטרס נפשי והרבה יותר קל למכור כרטיסים לסדנאות בהם החופש והנאה מובטחים מאשר עבודה ותרגול איטי אשר ימשך שנים.

אבל בסוף אנחנו, אלו אשר מחפשים דרך להקל את מכאובי הנפש נותרנו עם דיבורים ריקים על רוחניות, בלי תרגול, בלי הגבלות בלי משמעת.

סופר חכם אמר פעם "מילים הן רק אוויר".

התרגול הרוחני מאז ומעולם היה כרוך עם משמעת דתית.

היו מצוות ואיסורים, על האדם היה לעצור בעצמו ובתשוקות שלו, היה עליו לבצע צומות,

להתעורר לפנות בוקר בכדי להתייחד עם אלוהיו.

הייתה הבנה שבכדי לעזור לאדם לבנות חיים מלאי משמעות עליו ללמוד גם משמעת עצמית.

אינני טוען שתרגול רוחני חייב ללכת יד ביד ביחד עם אמונה דתית אבל בתהליך הזניחה של האמונה נזנחה גם היכולת להגבלה עצמית ופיתוח המשמעת לבצע פעולה כלשהי ברמה יומיומית.

התירוץ

הטיעון לכך שאין צורך בהגבלות או משמעת עצמית נקרא קבלה רדיקלית- למעשה אני אמור לקבל את העובדה שאני מרגיש איך שאני מרגיש, שאני פועל איך שאני פועל ושאין צורך לרסן את הדחפים או הרצונות שלי מפני שכל החלקים אשר נמצאים בתוכי הינם יפים ויש להם זכות להבעה עצמית.

כפי שכבר סיפרתי בעבר בין 2019 ל- 2022 עברתי תקופה מורכבת, מבחינה פיסית סבלתי מבעיות שינה, כאבי ראש ותחושת ערפול מחשבה.

אותם שנים היו גם הסוף של הקשר ביני לבין העולם הרוחני המודרני.

כאשר סיפרתי למורי וחברי בקהילה הרוחנית על הקשיים שאני חווה קיבלתי עצות כמו:

עליך לקבל שזה המיינד שלך כרגע.

תנסה להבין מה השיעור שלך מהמצב הזה.

מה הרגש שלך מנסה לאותת לך שהיא צריכה ממך כרגע.

כמובן שבאמירות הללו יש מידה מסוימת של הגיון ואמת, באמת למדתי הרבה דברים מהתקופה הזו בחיי ואחד מהם הוא ש-למעשים יש השלכות.

למעשים פיסיים יש השלכות נפשיות.

אני כותב את הפוסט הזה כי אולי יש עוד אנשים המתמודדים עם קושי נפשי ומקבלים עצות לא מועילות.

למה לא מועילות ?

מפני שאם לאדם יש כאב בברך כל יום במשך שנה אז העצה המועילה היא שעליו לעשות משהו בנידון.

הוא יכול לבצע כל יום תרגילים לחיזוק הרגליים, לרדת במשקל ולבצע מתיחות.

אחר כך, אחרי שיעבור לו הכאב בברך הוא יוכל לשאול את עצמו מה הוא למד במסע הזה ואולי אפילו ללמד אחרים.

אבל אם יש לו בעיה עליו לחפש פתרון ולא להיכנע למצב בטענה של קבלה עצמית אשר לדעתי פשוט מחביאה את חוסר הנכונות בפעילות יומיומית ומשמעת עצמית.

או שהוא יכול לשבת בבית ולחשוב מה היקום מנסה ללמד אותו מכך שכואבת לו הברך.

פעם אנשים חשבו שמזג אוויר רע נובע מכך שהאלים כועסים, היום אנחנו מבינים את הקשר בין הפרשי טמפרטורה, לחות ורוח אז יש לנו הסבר שלא כרוך בכוח מיסטי לא מוסבר.

אותו דבר עם הנפש שלנו, כי איך שאתם מרגישים היום. יש לזה הסבר.

ולכם יש יכולת השפעה.

לא מאמינים לי?

תנסו לבד.

השעה האחרונה ביום

הרגעים שלנו עם עצמנו לפני שאנחנו נרדמים הם מהרגעים החשובים ביותר בחיינו.

כל ערב מגיע השלב שבו אנחנו נכנסים למיטה ומכבים את האור.

כיצד החלק הזה ביום מרגיש לכם?

האם אתם מצפים לו או חוששים ממנו?

ברגעים הקטנים האלה הגוף והמוח עושים סיכום יום.

כל יום יש סיכום יום.

לי יש שלושה הרגלים להשפיע על הסיכום יום הזה.

אחד למחשבה

אחד לגוף

ואחד למוח

בשביל שכאשר הראש שלי סוף סוף ירגיש את הכרית

אני אוכל לעשות את זה בשלווה.