מה זה בכלל אומר להירגע?

כיצד נוכל להשתמש במערכת העצבים בשביל להרגיע את עצמנו?

האם חשבתם פעם על סטרס וכמה שהתופעה הזו מוזרה?

בתור מטפל ברפואה סינית שמעתי עשרות את פעמים את המשפט "כן הבעיה שלי תמיד מחמירה כשאני לחוץ". זה לא משנה אם מדובר בכאבי גב, מגרנות, בעיות עור, השמנה או כל תחום אחר.

הכול מחמיר כשאנחנו לחוצים.

אנחנו פשוט מקבלים את זה שלמחשבות והרגשות שלנו יש השפעה על הגוף שלנו אבל למה?

למה שלמחשבות על דאגה, פחד כעס תהיה השפעה שלילית על הבריאות הגופנית שלנו?

ואם אנחנו כבר שואלים שאלות אז גם איך זה קורה? מה התהליך פה ואיך אפשר להשפיע עליו?  

סתם בתור דוגמא לא מזמן קראתי כתבה שמאז המלחמה אחוז הניתוחים להוצאת הלבלב כתוצאה מגידול סרטני הוכפל פי-3 יותר מאשר בשנה שעברה.

אנשים חולים בסרטן לבלב פי- 3 יותר כתוצאה מהלחץ הנפשי שהמלחמה גרמה.

זה כל כך מובן מאליו שזה לא נראה לנו מוזר שמחשבה גורמת למחלה.

....

אחד ההסברים לתופעה הזו היא שמערכת העצבים שלנו היא דו-כיוונית.

מצד אחד היא אוספת מידע על מה שקורה בגוף ושולחת אותו מעלה אל המוח ומצד שני

המוח שולח הוראות מטה אל הגוף על בעזרת מערכת העצבים.  

מבחינת מערכת העצבים להגיד "אני בתקופה לחוצה" זה פשוט לשלוח מטה

במערכת העצבים אותות מצוקה.

המסר שהגוף מקבל הוא שאנו תחת תחת איום ויש צורך להפעיל את מערכת העצבים ההישרדותית.

ופה החלק המעניין, הגוף שלנו לא יודע להבחין בין איום מנטלי (דאגות) לבין איום

ממשי חיצוני.

בשני המקרים האלה תהיה הפעלה של מערכת העצבים ההישרדותית שלנו.

חוסר היכולת להבחין בין איום מנטלי לאיום פיסי חיצוני היא כנראה

תופעה בלעדית לבני האדם ולה אנחנו פשוט קוראים סטרס.

הבעיה עם הפעלה תדירה של מערכת העצבים ההישרדותית היא

שזו לא הדרך בה מערכת העצבים שלנו התפתחה.

במשך מאות אלפי שנים חיינו בטבע, במצב בו האיומים היו קצרים ועצימים.

בטבע, היינו פוגשים טורף או נמצאים במאבק קצר עם השבט השכן באופן קצר ופתאומי.

בגלל שהצורך היה קצר מאוד לאחר מספר דקות המאבק היה נגמר, מערכת העצבים ההישרדותית שלנו הייתה מפחיתה את פעולתה ואילו מערכת העצבים הפרה-סימפטטית של הרגיעה

הייתה יכולה לחזור להיות דומיננטית, לשקם ולאגור מחדש אנרגיה.

מערכת העצבים שלנו לא בנויה לעולם המודרני בו אנו מחוברים במשך 24 שעות ביממה לחדשות ומקבלים דיווח מיידי על כל אירוע נורא שקורה במדינה ובעולם.

בגלל הדאגות האינסופיות אנחנו מפעילים שוב ושוב את מערכת העצבים הסימפטטית שלנו.

וכך נוצר מצב בו מערכת העצבים ההישרדותית שלנו פועלת בצורה קבועה וכרונית ולא קצרה ועצימה כמו שהיא אמורה הייתה להיות.

חוזר האיזון בנדנדה הזאת בין שני הענפים של מערכת העצבים היא הגורם היושב בבסיס

של מחלות הסטרס הכרוניות.

תפקידה של מערכת העצבים ההישרדותית הוא לנצל אנרגיה

ותפקידה של מערכת העצבים של הרגיעה הוא לתקן ולייצר אנרגיה.

אבל כאשר אנחנו נמצאים במצב כרוני של שימוש באנרגיה ולא מספיק זמן בתיקון ובנייה של משאבים חדשים הגוף לאט לאט מתחיל לקרוס ומערכות הגוף השונות מתפרקות מבפנים.

וכך חוסר איזון בין ענפי מערכת העצבים והפעלה קבועה של מערכת עצבים הישרדותית

יושבים בבסיס של כל המחלות הכרוניות שלנו.

אז מה ניתן לעשות?

קודם כל עלינו ללמוד כיצד להפעיל את מערכת העצבים הפרה-סימפטטית של הרגיעה בכדי שתוכל לבנות משאבי אנרגיה ולהפסיק את פעולת מערכת העצבים ההישרדותית.

כיצד לעשות זאת?

הגורם אשר יקבע איזה ענף במערכת העצבים יופעל היינו קצב הלב.

כאשר קצב הלב איטי אנחנו פועלים עם מערכת עצבים פרה סימפטטית רגועה, ככל שקצב הלב עולה כך ניכנס יותר לאזור סימפטטי/הישרדותי.

לכן בכדי להפעיל את מערכת העצבים הפרה סימפטטית עלינו

להצליח להוריד את קצב הלב שלנו.

הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא באמצעות הנשימה.

ישנו דפוס נשימה אשר נקרא נשימה סרעפתית והוא נועד בדיוק לכך.

צוללנים חופשיים (אנשים הצוללים לעומק ללא בלוני חמצן) משתמשים בדפוס זה לפני הכניסה למים בכדי להוריד את קצב הלב שלהם וכך להפחית את הצורך בחמצן.

ישנם מחקרים רבים אשר מראים כיצד לשימוש יומי בדפוס הנשימה הזה השפעות חיוביות על חווית הסטרס של המשתתפים ועל שיפור איכות השינה.

גם ספורטאי עלית משתמשים בדפוס זה בתום האימון בכדי להפחית את כמות הקורטיזול בדם

ולהכניס את הגוף למצב של -RECOVERY.

כדאי לכל אחד ואחת מאיתנו להפעיל בכוונה את הענף הפרה-סימפטטי בכדי להוציא את עצמנו מדפוס ההישרדותית ולתת לגוף שלנו הזדמנות לבנות, לתקן ולנוח.

הנחיות לנשימה סרעפתית:

1.שכב או שב בנוח וכוון טיימר ל-6 עד 10 דקות.

2.הכנס אוויר במשך 3 שניות דרך האף.

3.הוצא אוויר דרך הפה, לאט ובעדינות ככל האפשר למשך כ-10 שניות.

4.עצום עיניים וחזור על דפוס הנשימה עד להישמע צלצול השעון.

כאשר אנו נושפים אוויר החוצה זה גורם לסרעפת (שריר הנשימה שלנו) לעלות מעלה ולהקטין את נפח הלב.

כאשר נפח הלב קטן - דם זורם החוצה מהר יותר והמוח מקבל אות דרך מערכת העצבים שכמות גדולה של דם זורמת החוצה מהר יותר ולכן רצוי להאט את קצב הלב.

האטת קצב הלב מפעילה את מערכת העצבים הפרה-סימפטטית

ומפסיקה את פעילות מערכת העצבים ההישרדותית.

*האטת קצב לב דורשת זמן ולכן לבצע רק חמש נשימות שכאלה איננה מספיקה ויש צורך לבצע לפחות מספר דקות של נשיפה איטית מצטברת.

בנימה אישית אני יכול לספר שב-2013 התחלתי לתרגל צ'י קונג ומאז למדתי שיטות גופניות רבות, מיוגה, טאי צ'י, אומניות לחימה ושיטות נשימה שונות.

אבל דפוס הנשימה הזה של נשימה סרפעתית הוא הכלי היעיל ביותר שאני מכיר

לשינוי מהיר של מצב הגוף והתודעה.

תרגול קבוע של הדפוס הזה דורש רק מספר דקות ביום אך הוא בעל השפעה מצטברת ענקית על היכולת לחזור לאיזון תקין בין שני ענפי מערכת העצבים.

...

סטרס הוא הקללה של המין שלנו, אנחנו סובלים ממציאות שקיימת רק בתוכנו והגוף שלנו

מגיב אליה כאילו הייתה מציאות אמיתית וחיצונית.

מצד שני היכולת להתערב ולהשפיע על תהליכים פנימיים כמו למשל

הפעלת מערכת העצבים הפרה-סימפטטית

על חשבון הסימפטטית היא המתנה אשר מגיעה ביחד עם מודעות עצמית.