מערכת העצבים היא כמו השורשים של העץ. העץ הוא המוח ומערכת השורשים שלו מחלוקת לענפים שונים עם תפקידים שונים.
היום נדבר על הענף "הרע" של מערכת העצבים, הענף הסימפטטי שאחראי על תגובת ברח או הילחם.
לענף הסימפטטי יצא שם רע בגלל שאנחנו מקשרים אותו עם מצבי הישרדות וכשמדברים איתנו על בריאות מספרים לנו שאנחנו "לכבות" את התגובה ההישרדותית שלנו כי אין לה מקום בחיים המודרניים.
המטרה של הבלוג השבוע היא לנסות לתת הבנה טובה יותר לתפקיד של הענף הסימפטטי בחיים שלנו ולדרך בה נוכל להיעזר בו ולהפעיל אותו בדרך בה הוא נועד.
אז קודם כל חשוב להבין שהענף הזה לא עוסק בהישרדות אלא בעוררות,
התפקיד שלו הוא לגייס את משאבי הגוף בתגובה לגירויים חיצונים.
זה נכון שבמידה והגירוי החיצוני עלול לסכן את חיינו הענף הסימפטטי יהיה זה שינהל את התגובה שלנו אבל בלי הענף הזה גם לא היינו מסוגלים לקום בבוקר, להיכנס לאוטו ולנסוע לעבודה.
הענף הסימפטטי אחראי לכך שנהיה ערניים לסביבה שלנו, שנהיה מסוגלים ללמוד, להבין ולהגיב למה שחשוב בחיינו.
ביחד עם הענף הפרה סימפטטי, תפקידה של מערכת העצבים היא להתאים בין הסיטואציה החיצונית לתהליכים הפנימיים בגוף ובלי הענף הסימפטטי לא נהיה מסוגלים לעשות זאת.
...
בכדי להעלות את רמות העוררות בגוף מערכת העצבים משתמשת
בשני חומרים עיקריים: אדרנלין וקורטיזול.
לקורטיזול במיוחד יצא שם רע בתקופה האחרונה אבל תפקידו הוא בסה"כ לאותת לתאי הגוף שיש צורך לעבור ממצב של אגירת אנרגיה למצב של שימוש באנרגיה.
באופן טבעי בגוף של כל אחד ואחת מאיתנו תתרחש עליה ברמות הקורטיזול בשעות הבוקר, בזכות העלייה הזו אנו פוקחים את העיניים בבוקר ויוצאים מהמיטה.
עלינו לזכור שהמערכת הזו התפתחה במשך מאות אלפי שנים של סביבת חיים שונה לחלוטין מזו בה אנו נמצאים כיום ושינה בסביבה בה נמצאים טורפים אשר היו מאוד מעוניינים לאכול אותנו היא מצב מסכן חיים בצורה כמעט לא סבירה.
כמו סמל קשוח בטירונות זה הוא התפקיד של הקורטיזול להעיר אותנו בבוקר ולהגיד לנו צא מהמיטה חביבי, להישאר כאן כל היום זה מסוכן.
ולמרות שאנחנו כבר לא גרים בג'ונגל האמירה הפנימית הזאת עדיין נכונה. אם נישאר במיטה כל היום נביא על עצמנו סיכוני חיים פיסיים ומנטליים.
הקורטיזול הוא רק השליח שמנסה להגיד לנו, קום, צא, לך תעשה משהו עם עצמך.
ביחד עם מלטונין (הורמון השינה) קורטיזול הוא זה שצריך לנהל את השעון הביולוגי שלנו ושניהם ביחד נמצאים באיזון יפיפה לאורך היממה.
(בתחתית הוספתי גרף המתאר את הקשר הבריא בין רמות מלטונין וקורטיזול)
הגרף למטה מתאר הפרשה בריאה של רמות קורטיזול, עליה גדולה בבוקר ובשעות הצהריים המוקדמות ואז ירידה איטית לאורך אחה"צ עד לרמות נמוכות ביותר בלילה.
אצל אנשים הסובלים בפוסט-טראומה מגלים שיש מספר קפיצות ברמות הקורטיזול לאורך היום והלילה ואילו אצל אנשים הסובלים מדיכאון קליני מוצאים שהפיק/ העלייה המרכזית ברמות הקורטיזול מתרחשת דווקא בשעות הערב.
שני המצבים האלה פוגעים בתזמון התהליכים הנכון ומונעים מאנשים אשר סובלים מהתופעות הללו להיכנס לסבבי שינה עמוקים אשר מאפשרים החלמה נפשית.
בכדי להצליח לתקן את השעון הקשר שבין מלטונין לקורטיזול יש צורך לדאוג לעלייה משמעותית ברמות קורטיזול בשעות הבוקר ולירידה בשעות הערב.
יש מספר דרכים לעשות זאת:
1.להיחשף לאור שמש בשעות הבוקר- קרני השמש יאותתו למוח להפריש קורטיזול ולהפסיק את הפרשת המלטונין.
2.לבצע פעילות גופנית- זה הוא למעשה התפקיד המקורי של הקורטיזול, לגרום לנו לנוע.
3.להעלות טמפ' ליבה פנימית- הקורטיזול גורם לתאים שלנו להפיק יותר אנרגיה ולחמם את הגוף. אם נבצע פעילות כמו חשיפה למים קרים או פעילות גופנית הגוף יפריש קורטיזול בכדי להעלות את הטמפ' הפנימית.
שילוב של שלושת הגורמים הללו: למשל יציאה לריצת בוקר וסיום במקלחת קרה יבטיח עלייה משמעותית מאוד ברמות הקורטיזול ולאחר מכן ירידה הדרגתית לאורך שעות היום, אחה"צ והערב.
בריאות תלויה בתזמון תהליכים נכון ויצירת עליה ברמות קורטיזול בבוקר תאפשר הפעלה של הענף הפרה-סימפטטי בשעות הערב והלילה ועל ידי כך שינה עמוקה ובריאה.
שבוע הבא נדבר על הדרך בה פעילות גופנית משפיעה על מערכת העצבים, מה הם סוגים האימונים המומלצים ועל השינוי הנפשי שלאימונים כאלה הייתה עלי באופן אישי.
Comments