המוח שלנו בנוי כמו עוגת שכבות, עמוק בפנים נמצא המוח הלטאי הקדמוני, מעליו המוח הלמבי הרגשי ועליו המוח החושב המודע.
המוח הלטאי נקרא כך מכיוון שאנו חולקים אותו עם הלטאות הקדומות. בעבר כאשר לטאה חשה איום היא הייתה שוקעת לתוך המים, מאטה את תהליכי הגוף וכך מתחמקת מאויב.
מנגנון ההישרדותית הזה עדיין קיים גם אצלנו היונקים והוא נקרא FREEZE
קפיאה, לשחק אותה מת.
לאורך ההתפתחות שלנו נוצר מנגנון נוסף שהוא מנגנון ה- FIGHT OR FLIGHT . בריחה או לחימה והוא יושב מעל המערכת הלטאית.
מבחינה פיסית ורגשית אנו לרוב מגיבים דרך מנגנון ברח או הילחם אבל אם רמות האדרנלין וקצב לב יעלו בצורה מסוכנת זה יגרום להפעלה של מנגנון הקפיאה.
כאשר אנשים נמצאים בסיטואציות קשות ומסכנות חיים הם הרבה פעמים יספרו אחר כך על תחושת הניתוק מהחוויה, " ראיתי את הגוף שלי שם אבל לא הרגשתי שום דבר".
בשפה הרפואית המצב הזה נקרא די-אסוסציה וזוהי בעצם הפעלה של מנגנון הקפיאה ולמרות שהוא נועד בכדי להציל אותנו להפעלה שלו עלולה לגרום לנו לפתח סימפטומים שליליים בעתיד.
כאשר אנו תחת איום שלא ניתן להשתמש כנגדו בבריחה או לחימה לפעמים וכל מה שנותר הוא להמתין. אולי יקרה נס והטורף יעזוב אותנו, ואם לא לפחות הכאב של הגסיסה יהיה רחוק ולא מורגש.
וכך גם נוצרת פוסט-טראומה.
בטבע במהלך המעבר בין מצב הקפיאה לחזרה לשגרה מתבצע תהליך מיוחד
שמאפשר לחיה להתנער מהקפיאה ולחזור לחיים.
התהליך הזה הוא רעד.
*בתחתית הוספתי שני סרטונים של חיות אשר משחררות את עצמן מקפיאה בעזרת רעד.
אפשר לראות חיות רועדות בשני מצבים: במצב מסכן חיים וגם כאשר הן נמצאות תחת איום שאי אפשר לתקוף או לברוח ממנו, למשל סופת רעמים או כליאה.
יותר מכל חיה אחרת גם החיים שלנו בעולם המודרני מלאים באיומים
שכנגדם אי אפשר להפעיל נגדם את מנגנון ברח או הילחם.
נדיר שנפגוש איום פיסי שמסכן את הגוף שלנו אבל איומים מנטליים בלתי ניתנים למאבק נפגוש מדי יום והגוף שלנו יגיב על ידי אגירה של מתח ואולי אפילו קפיאה.
מנגנון הרעד יכול לעזור לנו בכדי לשחרר את המתח המצטבר הזה.
יש בארגז הכלים שלנו דרך עתיקה לשחרר סבל מודרני אבל לרוב
אנחנו פשוט מונעים ממנו להתרחש.
השימוש ברעד כאמצעי לריפוי מופיע בכל הטקסים והרפואות העתיקות, חישבו על כניסה לטרנס, על המטיף אשר משחרר דיבוק בעוד האדם רועד בלי שליטה.
רק בתחילת שנות ה-2000 מנגנון הרעד יצא מאזורי המיסטיקה
והתגלה כהליך שימושי אותו ניתן להפעיל לבד.
עובד סוציאלי אמריקאי בשם דיוויד ברוסלי בילה כמעט עשרים שנה
בהתנדבות באפריקה והמזרח התיכון.
לאורך השנים של עבודה באזורי מלחמה דיוויד פגש את האימה שמפעילה את מנגנון הקפיאה והוא מספר על אירוע אחד בו הוא התחבא בבונקר
באפריקה בזמן הפגזה של מרגמות.
במהלך ההפגזה דיוויד החזיק על ברכיו שני ילדים מקומיים
וסביבו היו עוד מבוגרים אשר שמרו על ילדים קטנים.
בזמן האירוע הקשה הזה דיוויד הבחין בשני דברים: הראשון הוא שרק הילדים רעדו ואילו המבוגרים, למרות שבבירור פחדו לא רעדו בצורה נראית לעין.
ההבחנה השנייה שלו הייתה שכולם בבונקר היו ישובים או שוכבים בתנוחה עוברית
בה הגוף מקופל קדימה.
האירוע הזה ואירועים נוספים נשארו עם דיוויד ועם חזרתו לארה"ב הוא החל לפתח סימפטומים של תסמונת דחק- PTSD. הוא מספר שסבל מהתקפי כעס
דיכאון, חרדה ורצון לסיים את חייו.
דיוויד הלך לטיפול ארוך בדרכו להחלמה אבל אחד מגורמי המפתח בתהליך שלו היה פיתוח שיטה להפעלת מנגנון הרעד הקדמוני ועל ידי כך שחרור המתח והטראומה.
דיוויד קורא לתהליך הזה של הפעלה מחדש של מנגנון הרעד
TRE- Tension/Trauma Release Exercise
זהו בעצם התהליך שהילדים עדיין זכרו להשתמש בו ואילו המבוגרים שכחו.
בכדי להפעיל את הרעד דיוויד פיתח שורה של תרגילים שנועדו לעייף את שריר הפסואס, שהוא השריר אשר מחבר בין הרגליים והאגן.
זהו השריר שמחזיק אותנו בתנוחה העוברית ומניסיונו מחזיק
גם הרבה מדפוסי הטראומה והכאב החבויים שלנו.
כיום דיוויד מלמד את השיטה שלו להפעלה של מנגנון הרעד ואפילו הכשיר מדריכים רבים מסביב לעולם בכדי לעזור לאדם המודע להשתמש בשיטה עתיקה
בכדי להתמודד עם סבל מודרני.
הוספתי שני סרטונים בהן חיות מפעילות את מנגנון הרעד בכדי לשחרר את תהליך הקפיאה.
הסיפור של דיוויד ופיתוח TRE
Comments