ההבדל בין זיכרון כואב לטראומה

אחד ההבדלים בין זיכרון של אירוע לא נעים לזיכרון של אירוע טראומתי

הוא התגובה שנוצרת במערכת העצבים כאשר אנחנו חושבים או מדמיינים את האירוע.

בני האדם הם מין יצור מוזר כזה, מערכת העצבים שלנו לא יודעת להבדיל

בין אירוע אמיתי שקורה עכשיו לבין זיכרון של אירוע שקרה לנו לפני הרבה שנים.

הבעיה הזאת יושבת בבסיס של הסטרס הכרוני שלנו. כל פעם שאנחנו חושבים

על חשבון הבנק, המצב במדינה או כל גורם סטרס אחר בחיינו

נוצרת הפעלה של מערכת העצבים ההישרדותית שלנו.

להיות במצב פנימי קבוע של הישרדות זה כמו ללחוץ על הדוושה של הגז עד הסוף

אבל לא להכניס את המנוע להילוך.

בסוף משהו הולך להישבר.

אצל אנשים עם פוסט-טראומה מערכת העצבים כל כך רגישה

שהיא יכולה לתלוש אותם לחלוטין מהמציאות סביבם ולשלוח אותם

שוב ושוב לאותו אירוע שהתרחש לפני הרבה שנים.

לחיות עם הפחד מאיבוד פתאומי של המציאות וצלילה חדה למחוזות האימה הישנים יכול להיות יותר מדי עבור כל אחד.

אז איך זה שכולנו לא תקועים בבור הזיכרונות הנוראיים שלנו?

כי הטבע העניק לנו מנגנון החלמה.

הוא נקרא חלימה.

בזמן שלב ה-REM של השינה אנחנו שוב חיים את האירועים המורכבים

רגשית שקרו לנו אבל עם הבדל אחד חשוב.

בזמן החלימה אין הפרשה של אדרנלין במוח והגוף למעשה

משותק לחלוטין ממה שקורה בקופסא שלו למעלה.

זמן החלום הוא פרק הזמן היחיד ביממה בו אין הפרשה של אדרנלין במוח.

העלאת חוויות רגשיות בלי הפרשה של אדרנלין למוח ומערכת העצבים

זה בדיוק מה שמפריד בין זיכרון טראומתי לזיכרון לא נעים.

אם אין אדרנלין אין תגובה הישרדותית.

כמה נקודות בשביל לעזור לתהליך ההחלמה הזה להתרחש:

1.להימנע מצריכה של דברים מעוררים רגשית לפני השינה: למשל חדשות.

2.להימנע מדברים מעוררים פיסית לפני השינה: למשל קפאין.

3.לעזור למוח להבין שעכשיו לילה ולא צריך עוררות/אדרנלין: להימנע מאור לפני ובמהלך השינה.

4.לא לקצר את זמן השינה, רוב תהליך חלימת ה-REM מתרחש בחצי השני של השינה שלנו.

5.להפעיל את ענף מערכת העצבים של הרגיעה לפני השינה: מקלחת חמה, המהום ונשימה סרעפתית.