אימא אומרת שהייתי מתעורר עצבני...

אימא תמיד מספרת שבתור ילד הייתי קם עצבני כמעט כל בוקר.

תמיד היה לי פרצוף חמוץ כזה, הייתי אומר לא על הכול ונשמע שהייתי די לא נעים לסביבה.

היא תמיד הייתה דואגת איך יהיה לי בגן...

או יותר נכון איך לגן יהיה איתי.

בהתחלה היא הייתה מגיע בחשש לכל יום הורים, מצפה לפגוש גננות מתוסכלות ואומללות.

אבל הן לא היו.

הגננות היו אומרות לה איזה ילד מקסים יש לך, כזה חמוד וחברותי.

היא הייתה מחייכת וחושבת לעצמה הילד שלי ?

הוא מתעורר עצבני.

יוצא מהמיטה עצבני.

אוכל טוסט עצבני.

ועולה לאוטובוס עצבני.

אולי יש משהו בנסיעה הזאת בבוקר עם החברים שמשנה לו את המצב רוח, כי זה ממש נשמע כמו ילד אחר.

הרבה שנים חלפו מאז שנסעתי באוטובוס הצהוב לגן בקיבוץ שריד אבל יקיר העצבני של הבוקר עדיין בא לבקר לפעמים.

הוא לא מגיע כל בוקר אבל כשהוא בא הוא אומר את אותם הדברים.

הוא עדיין אומר שהכול חרא ואין לו כוח לכלום.

העבודה שלו חרא.

המדינה חרא.

הזוגיות.

העתיד.

החיים.

וגם אני חרא, וכל שאר הדברים האלה שהם חרא,

הם חרא בגללי.

במשך שנים הייתי נשאר בבוקר במיטה ומנסה לנהל משא ומתן עם יקיר של בוקר.

מנסה להילחם בו עם חשיבה חיובית ומעודדת.

מנסה לחשוב למה הוא מגיע?

האם באמת החיים שלי חרא?

אולי קרה לי משהו כשהייתי תינוק ובגללו הכול נראה לי חרא?

הייתי הולך למטפלים ומדבר איתם על יקיר של בוקר ואיך הוא הורס לי את החיים.

במשך שנים התעסקתי איתו עד שלמדתי דבר אחד פשוט.

אין מה להקשיב לו ואין למה להיות איתו במשא ומתן.

פשוט צריך לשנות אותו.

וזה לא בעזרת מנטרה חיובית או קבלה עצמית.

זה בעזרת מקלחת קרה.

גיליתי את זה במקרה, ראיתי סרטון על מישהו שמשתמש במקלחת קרה בכל פעם שיש לו אתגר בחיים.

עסק חדש.

מרתון.

הזדמנות עסקית.

מקלחת קרה עזרה לו להתמודד עם האי נוחות ולעשות את הדבר הכי קשה לאותו יום דבר ראשון על הבוקר.

אחרי שעשית מקלחת קרה ב- 6 בבוקר שאר הדברים ביום הופכים קצת יותר קלים.

אז התחלתי גם.

כל בוקר מקלחת קרה, דבר ראשון. לפני הקפה ולפני החדשות.

מקלחת קרה.

ויקיר של בוקר? המריר ועצבני היה נשטף לו במים הקרים ויקיר של הגננות היה יוצא החוצה.

קצת אדום בפנים ולפעמים רועד אבל קליל וחייכני.

וגיליתי ששינוי במצב הפנימי של הגוף שלי שינה גם את המשקפיים דרכם אני רואה את החיים, לפתע אותם הדברים שלפני רגע נראו חרא ועכשיו הם בדיוק הסיבה להתרגש מלקום בבוקר ולחיות חיים.

ואולי אני צריך לחזור לטיפול, להציף את הסיבה העמוקה שיקיר של בוקר הוא חלק מהחיים שלי.

ואולי בעתיד אני אעשה את זה, אבל בינתיים אני אמשיך עם מקלחת קרה, כי אני מעדיף להצליח לשנות משהו שמפריע לי מאשר רק להבין אותו.

כי מודעות היא אחלה אבל היא לא שווה כלום בלי הכלי המתאים ברגע המתאים.

וכל בוקר לפני שאני נכנס למים הקרים אני אומר לעצמי.

Life is one day at a time