השבוע היה השבוע הראשון שבו אני וליה עשינו אימון ביחד כל בוקר.
כבר כמעט שלוש שנים שאני מתחיל את הבוקר שלי עם אימון כוח
או עם ריצה ושמחתי מאוד שזה משהו שנוכל להתחיל לעשות ביחד.
יש לי סדר אימונים קבוע לכל יום אבל לפחות פעם אחת בשבוע אני עושה אימון ספרינטים.
אימון ספרינטים הוא מאוד פשוט אבל יש לו מטרה עמוקה מבחינת הקשר שלי עם עצמי.
לפני שהתחלנו את האימון אמרתי לה שכל מה שנעשה זה לרוץ את המסלול הקצר הזה
הלוך ושוב ארבע פעמים.
המטרה היא לרוץ הכי מהר שאפשר אבל התוצאה לא באמת משנה.
המטרה האמיתית של האימון היא להגיע אל הבחילה, לגעת באי נוחות הפנימית,
לנוע לעבר הסבל.
היא לא אהבה שאמרתי סבל אבל התעקשתי, כן זה סבל.
הרגע הזה שכבר לא מרגישים את הרגליים רק את הלחץ בחזה, את הבחילה
ואת הפחד שמשהו יקרה.
אולי אני אקבל התקף לב?
אתמוטט כאן ורק בגלל שעשיתי משהו טיפשי כמו אימון ספרינטים ואני עוד רגע בן 40.
להגיע אל הפחד זאת המטרה, וכשהתחלתי לרוץ עשיתי את זה כי גיליתי
שרק ברגעים הקשים האלה אני מסוגל לעודד את עצמי.
לפני שלוש שנים כשהתחלתי להתאמן ככה הייתי במקום לא טוב.
לא הצלחתי לחשוב ברור.
לא הצלחתי לישון לילה שלם.
ולא הצלחתי להתרכז בזמן שטיפלתי באנשים.
הבנתי שבמצב הזה אני לא יכול להמשיך להיות מטפל ברפואה סינית
והחלום שבניתי במשך יותר מעשור התפרק לרסיסים.
מי שהגיע אי פעם לתחתית פנימית יודע שזה משפיע על הדרך בה אתה מדבר עם עצמך.
כמות האכזריות והביקורת העצמית עולה בהרבה על כל דבר
שאי פעם הייתי מעז להגיד למישהו אחר.
ובדיוק שם בנקודה הכי נמוכה בה אי פעם הייתי גיליתי משהו חשוב.
גיליתי שברגעים הכי לא נעימים של ריצה אני פתאום מעודד את עצמי,
כמו מאמן שמאמין בתלמיד שלו לפתע הייתי מסוגל להגיד לעצמי שאני מסוגל,
שזה קטן עלי, שיש לי עוד לתת.
וכשהריצה הייתה נגמרת הייתי אומר לעצמי כל הכבוד, סחטיין עליך.
תשאלו את עצמכם מתי אתם אומרים לעצמכם כל הכבוד, עבודה טובה, אני גאה בך.
בשבילי זה קורה שם, בסוף כל ריצה.
ככה לפחות לשעה אחת מתוך 24 שעות ביממה נוצרה פיסה של דיבור פנימי אחר,
תומך, מעודד ומאמין בי וביכולת שלי.
אנשים מתרשמים שאני מתאמן כל יום אבל אני יודע את האמת,
אני עושה את זה בשביל להעיר את הקול של המאמן הפנימי,
הוא הוגן, יודע כמה השקעתי ומעריך את ההשקעה ולא את התוצאה.
אז לפני שלוש שנים ככל שהחודשים עברו ככה המאמן הפנימי התחיל לבלות איתי יותר ויותר אבל גם היום אני עדיין צריך לצאת כל בבוקר מהמיטה ולתת לו סיבה להיות גאה בי.
יש הרבה טיפולים, תרפיות ודרכים להשפיע על הדרך בה אנחנו מדברים עם עצמנו.
אני פשוט מצאתי אחת שעובדת לי, אולי היא תעבוד גם לכם...
Komentáře