Mind Over Matter

כיצד להשתמש בכוח הדמיון בזמנים קשים- חלק ה' בסדרת המיינד.

ביצוע דפוס נשימה סרעפתית או הפעלה של המערכת הסימפטטית בעזרת פעילות גופנית

הן שיטות המשפיעות מלמטה למעלה, כלומר מהגוף אל המוח ואל המיינד.

היום נדבר על שיטות העובדות הפוך, מלמעלה למטה. כלומר שיטות להשתמש במחשבה שלנו בשביל להשפיע על הגוף.

בספרו Can’t hurt me מספר דיוויד גוגינס על הדרך שבה הוא הצליח לעבור את המסלול הקשה של אריות הים, יחידת הקומנדו הימי האמריקאית.

80% מהחיילים אשר מגיעים לטירונות גם פורשים מבחירה בשלב זה אך דיוויד לא פרש אלא השתמש בכוחו של המיינד בשביל להעביר את עצמו ולסיים את המסלול.

דיוויד מספר כיצד ברגעים הקשים ביותר בהכשרה כאשר היה קר, קשה ואומלל במיוחד הוא היה מדמיין את הרגע בו יצעד על רחבת המסדרים עם מדים לבנים נוצצים מול משפחתו וחבריו ויקבל את סיכת הלוחם בטקס הסיום.

התחושה המדהימה של ההישג הזה הייתה מציפה את גופו והוא היה גאה בעצמו על ההתמדה והנחישות.

לאורך חודשי האימונים דיוויד דמיין את הרגע הזה מאות פעמים ובעזרת השיטה הזאת יכל "לנתק" את עצמו מהסבל הפיסי של אותו רגע ולקבל טעימה מ-איך זה ירגיש לסיים.

כאשר חקרו מה הם דרכי ההתמודדות של לוחמי היחידה עם הסטרס הרב של תקופת ההכשרה גילו שלכל אחד

מהם היה טריק מנטלי שכזה בשביל להעביר את הרגעים הקשים.

חלק מהלוחמים התרכזו בארוחה הבאה, חלק חשבו על השינה באוהל בסוף היום וחלק כמו דיוויד ברגע הסופי של סיום המסלול.

מבחינה כימית ברגעים האומללים האלה אשר היו מערבים עייפות מצטברת, מים קרים ופעילות גופנית עצימה. רמות הקורטיזול היו עולות ואיתן גם חווית הסטרס הפנימית.

כאשר דיוויד וחבריו השתמשו ביכולת שלהם לדמיין סיטואציה נעימה יותר

הם בעצם הצליחו לשחרר לעצמם מנות קטנות של דופמין.

לדופמין ישנה השפעה מפחיתת קורטיזול ועל ידי הפרשה שלו הם היו מסוגלים

למנוע מעצמם להגיע לאזור האדום בו מערכת העצבים שלהם הייתה נכנסת לקפיאה והם היו נאלצים לפרוש.

נקודה מעניינת נוספת מהמחקר הזה הייתה שלוחמי אריות הים הם קבוצת האנשים

היחידה אשר מחזיקה בתפיסה שסטרס הוא דבר טוב בחייהם מכיוון שהוא עוזר להם להיות חזקים יותר.

כיצד אנחנו יכולים להשתמש בשיטה הזאת של השפעה מלמעלה למטה?

קודם כל עלינו להפעיל את המערכת הסימפטטית: אימון ריצה, כוח, שחיה או מקלחת קרה יגרמו להפרשה גדולה של קורטיזול ואדרנלין.

עכשיו בכדי לשחרר דופמין עלינו לבחור תמונה דמיונית כלשהי אשר מסמלת עבורנו

הצלחה, ניצחון, הנאה ולהתרכז בתמונה הזאת במהלך החלקים הקשים ביותר של הפעילות.

למשל, במאה מטר האחרונים של הריצה לדמיין את קו הסיום, כיצד נרים ידיים בניצחון ותחושת הגאווה שתהיה לנו על כך שלא רק שלא הפסקנו לרוץ כאשר היה קשה אלא אף הגברנו את המהירות לקראת הסוף.

דרך נוספת היא למצוא אזור כלשהו בגוף אשר מרגיש נעים ולהתרכז בו,

השיטה הזאת מתאימה יותר למצבים של חשיפה קבועה לקור.

המודעות שלנו היא מגבר לתחושות הגוף שלנו אבל גם תחת מים קרים אנחנו יכולים למצוא אזור נעים בגוף להתרכז בו,

לדמיין תמונה מנטלית נעימה ועל ידי כך להפחית את רמות הקורטיזול.

ואם אתם שואלים אבל למה שארצה לתרגל דבר כזה מלכתחילה ?

את הטירונות שלי כבר סיימתי ואין לי שום כוונה לעשות אותה שוב.

אז שתדעו שאותו אדרנלין וקורטיזול אשר משוחררים במצבים מאתגרים פיסית משוחררים גם במצבים מאתגרים מנטלית.

וכולנו נמשיך לפגוש אתגרים: במערכות היחסים שלנו, במקום העבודה וסתם כך לפתע בחיי היומיום.

כדאי שנבוא מוכנים לאתגרים האלה בעזרת כלים עליהם התאמנו ואפילו עם התחושה שסטרס הוא אולי לא נעים אבל בעצם עוזר לי להתחזק.