3 העקרונות להפעלה נכונה של מערכת העצבים ההישרדותית

אנחנו בני אדם- במשך מאות אלפי שנים חיינו במקביל לטורפים שניסו לאכול אותנו.

בשביל למנוע את המצב הזה מערכת העצבים שלנו התפתחה לפגוש איומים ולהגיב אליהם על ידי שינוי המצב הגופני שלנו.

גירויים חיצוניים גורמים למערכת העצבים לעבור בין מצבים:

סימנים של ביטחון ורגיעה יביאו לתהליכים של הפקה ואגירה של אנרגיה –

מערכת עצבים פרה סימפטטית.

גירויים של סכנה ואיום למצב של שימוש באנרגיה- מערכת עצבים סימפטטית.

לגוף יש כמות מוגבלת של חמצן ודם ועל ידי חלוקה של משאבים

ניתן לנצל אותם בצורה יעילה ביותר.

אין זה שחור ולבן ואין העברה מוחלטת של משאבים לאחד הצדדים,

תמיד תהיה מידה מסוימת של דם ומשאבים גם במערכת השנייה.

העולם המודרני מגן עלינו מפני מפגשים עם טורפים

אבל אותם האמצעים עדיין בשימוש גם היום, פשוט לאתגרים שונים:

עלייה בקצב לב.

עלייה בהפרשת אדרנלין וקורטיזול.

נשימה מואצת.

הזרמת דם לשרירים.

חשוב לזכור זה הכול אותו אדרנלין- אין אדרנלין אחד לבריחה מנמר

ואדרנלין אחר לריב בעבודה- זה הכול אותו אדרנלין.

מה שהשתנה זה סוג האיום ותדירות האיום.

האיום הוא כבר לא לגוף הפיסי שלי, האיום כיום הוא מנטלי ואם בעולם העתיק

האיומים היו קצרים ועצימים היום הם קבועים וכרוניים.

אני לא טוען שכל יום בחיינו נריב עם הבוס שלנו, אבל כן אחרי ריב עם

הבוס שלנו נמשיך לחשוב עליו למשך שעות.

האופי של מערכת היחסים בין הגוף שלנו למיינד שלנו הוא כמו נהר דו כיווני.

הגוף שלנו לא יודע שהמחשבות שלנו הן לא מציאות פיסית ומגיב אליהן על ידי הפעלה של מערכת העצבים ההישרדותית.

זוהי הקללה האנושית, הגוף שלנו נכנס למצב הישרדותי

ומפריש אדרנלין וקורטיזול כתוצאה ממחשבות.

המשמעות של כך היא שאם יש לנו הרבה מחשבות מדאיגות, שליליות אז מערכת העצבים תשאיר את הגוף שלנו במצב של שימוש באנרגיה

ולא תעבור למצב של הפקה, תיקון ואגירה.

אם נישאר הרבה זמן במצב גופני קבוע של שימוש באנרגיה מערכות הגוף יתחילו להתפרק.

אבל לפני שתתחילו לנסות לשלוט במערכת המערכת העצבים ההישרדותית

על ידי חשיבה חיובית תדעו שלדעתי זו טעות.

1.   קודם כל כי זה בלתי אפשר- מערכת העצבים ההישרדותית באופן טבעי תופעל מדי יום ותעלה מעלה את המוח אותות של סכנה אשר יתפרשו כמצוקה ומחשבות שליליות .

2.   כי צורת חשיבה כזאת תגרום לנו לרדוף אחרי נוחות ותחליש את העמידות שלנו כנגד רמות גבוהות של לחץ= אדרנלין, קורטיזול וקצב לב גבוה.

יבוא יום בחייו של כל אדם בו יופיע קושי גדול אותו צריך לחצות ואם הוא לא ידע כיצד להתמודד עם תחושת המצוקה שעולה מתוך הגוף שלו מערכת העצבים תמנע ממנו להצליח להתקדם הלאה.

לא משנה מי אנחנו וכמה "חזק" המיינד שלנו, אם קצב הלב יעלה לרמות גבוהות ותהיה הפרשה גדולה של אדרנלין אנחנו נאבד שליטה

וניכנס למצב הישרדותי של ברח או הילחם כתגובה אוטומטית.

לכן עלינו ללמוד כיצד להפעיל בכוונה את מערכת העצבים ההישרדותית

אשר למעשה פשוט אחראית על מידת העוררות שלנו.

אלו הן שלושת העקרונות שלי להפעלה נכונה של מערכת העצבים:

1.   להקדים את הרכבת.

2.   לשחות עם הזרם.

3.   לדחוף את הקו.

1.   להקדים את הרכבת- מדי יום תתרחש הפעלה טבעית של מערכת העצבים ההישרדותית אשר תתבטא בהפרשת קורטיזול ואדרנלין- המשמעות של להקדים את הרכבת היא פשוט להכיר בעובדה זו ולבצע פעילות גופנית בבוקר אשר תביא להפעלה מבחירה של המערכת ועל ידי כך להתאים בין הכימיה הפנימית לסיטואציה בה אנו נמצאים.

2.   לשחות עם הזרם- במצבים בהן אנו כבר חווים סטרס רב או חרדה זהו האדרנלין שמאותת לגוף שלנו לייצר הרבה דלק.

 תחושת המועקה בחזה, דפיקות לב, הזעה הם סימנים לכך

שיש לנו הרבה אנרגיה אשר זקוקה להתפרק.

זאת תהיה טעות לנסות להרגיע את המצב עם חשיבה חיובית. עדיף בהרבה לקחת את הדלק הזה ולהשתמש בו על ידי ביצוע פעילות גופנית אינטנסיבית

ורק אחר כך לעבור למצב של מערכת פרה-סימפטטית רגועה.

3.   לדחוף את הקו- בין מנגנון הברח או הילחם למנגנון הקפיאה יש קו בלתי נראה

של רמות קצב לב, הפרשת קורטיזול ואדרנלין.

אם נחצה את הקו הזה נגיע לאזורי הטראומה של תגובת הקפיאה, לכל אחד מאיתנו יש קו כזה ועל ידי ביצוע פעילות גופנית עצימה מאוד, למשל ספרינטים, HIIT ואימונים אחרים, נוכל לחזק את טונוס עצב הוואגוס שלנו שמטרתו היא להאט את קצב הלב ולהגדיל את משך הזמן בו אנו נמצאים באזור סימפטטי הישרדותי ולא טראומה וקפיאה.

לסיכום: הקללה של המין שלנו היא שהגוף שלנו מגיב למחשבות שלנו כאילו הן אמת פיסית, אבל הברכה של המין שלנו היא היכולת להבין ולהשתמש בתגובות הגוף שלנו לתועלת האישית שלנו ולפיתוח גופני, תודעתי ורוחני.